"שמש שקעה כבר, שלושה כוכביים בשמיים. הוא ניצב שם, מכונס בעצמו, מלופף בשלושה קשרים. חומת כסף שומרת עליו מהעולם שבחוץ, מונעת מטפטופי חלבו להימס. עוד מעט ילחשו כולם 'מאורי האש' ואז הוא יתפוס את השרביט וימליך את עצמו בכתר של אש. בחושך מסביב הוא יבער, כותרתו עלי אודם ואור, מקפלים סודות לשבוע חדש. 'נר הבדלה' הוא יאמר לעצמו וירצד כמו אישון בוער בליל מנוסה, להבתו מיתמרת בסולם חבלים רועד. בפתילת שעווה הוא יאחז כמו טובע על קש מתנודד, ויזעק אל החוף, זעקה אילמת, בוערת, שורפת. הוא ייתכלה וחייו יבערו, גופו יימס בלבה רותחת ואורו כמו מגדלור יזרוק אלומה מהבהבת על מפה מוכתמת ביין קידושים. הוא יירעד, מקור או מעצב, על שבת שחלפה. ודמויות שמולו ישזפו ציפורניים כמו מראה משתקפת. כשפניו ישחירו, נשמות יתירות שסביבו יימוגו בהדהוד שקט של טריקת וילון על חלון פעור של פעם, ושוליים אחרונים של גלימת שבת ינערו פירורים ויידאו בכנף חומלת על ענן של כבוד, אל עבר חופת שמיים שחורה ולוחשת סוד, ויחכו שם, עד לשבת הבאה..."
