נשים, יופי ומה שבדרך...

עייפות. עייפות. עייפות. עייפות. חולשה...

ככה בערך נראו הימים/שבועות שלי, פוסט לידה ראשונה.

רציתי רק לישון!

בבוקר, בצהריים, בטח שבלילה.

הייתי מאושרת ומרוגשת, מלאת חלומות ופרפרים. מסתערת בכל המרץ על התפקיד החדש, נתנו לי העלאה בדרגה ואני חטפתי את הכתר.

מצאתי את עצמי  מסתובבת בבית, בפיג'מה רחבה ונעלי בית וכל מה שיכולתי לחשוב עליו, היה: שיהיה לי נח.

מכירות את ה'נח' הזה? שגורם לנו להיגרר בפוטר וקרוקס ישר אל שעות אחר הצהריים, ומשם אל השכנה ואל הכביסה שצריך לתלות ו.. ו..

מכירות?!

טוב, אז לא באמת נראיתי נורא כל כך...

אבל...

נעלי העקב למשל, נשארו בפינה ימים ארוכים, והמייקאפ נמרח בחוסר תשומת לב. לא תמיד הלק התאים לבגדים, והצלליות בכלל ראו אור רק בשבת.

אני והעיפרון השחור כרתנו ברית, יחד עם שפתון סבתא אדום מימי בית הספר.

ואז הגיעו הלילות השקטים.

ופתאום היתה דממה משבע עד שבע.

ישנתי כל כך טוב שהחלומות הספיקו לבקר, ובבוקר התעוררתי מקרני השמש ולא מהשעון הביולוגי של יורש העצר הקטן.

שעון החול התייצב, כאילו המחוגים שעל הקיר נעצרו ונתנו לי זמן משל עצמי.

משום מקום נזכרתי במשפט שקראתי מזמן, אולי כשעוד היו לי קוקיות...:

"בתוך כל אמא, מסתתרת אישה..."

בימים ההם גיחכתי על המילים התמוהות, עכשיו הם פתאום קיבלו משמעות.

אני לא ילאה אתכן במה שקרה הלאה...

במשפט אחד –

חזרתי להתפנק ולפנק גם את עצמי, כי גם לי מגיע.

וגם לכן...

היום אני אמא במשרה מלאה, ואישה במשרה כפולה.

אני דואגת למשפחה הקטנה והיפה שלי ויחד עם זה דואגת לעצמי, למה שעושה לי טוב וכיף.

-           -      -      -      -

מאז שכתבתי את הטקסט הזה בידיעה שהוא הולך להיות פרי הביכורים של הבלוג , השעון שלי ספר כמה סיבובים על הקיר ובלוח השנה דיפדפתי קדימה.

מסתבר שלהיות אמא  שאב אותי עמוק פנימה והזמן רץ.

בתוך הלימודים , הבישולים והכביסות הייתי עסוקה כל כך לתעד את הדקות שעברו, הפסיעה הראשונה, המילה הראשונה, החיוכים והופ. בלי ששמתי לב , ינואר חדש בפתח, גרסת 2015

2014... כל כך שנה שעברה.. לא שמתן לב?

היום אני כבר אמא משומשת, כזו שיכולה להכין בקבוק ביד אחת תוך כדי קיפול כביסה.

השנה החולפת הוסיפה לי המווווון תמונות משפחתיות באלבום ותעודות ממוסגרות על הקיר.

הגשמתי חלום , קבלו אותי -

מאפרת בדימוס, מעצבת שיער וסטייליסטית.

כל עולם הלייף סטייל בשתי כפות ידיים.

עקרת בית – אאוט

ויז'ואליסטית – אין

הרבה מים זרמו מטו בשבט אשתקד, התמכרתי לפאשן ולכל הבאזזז, השלתי קילוגרמים והעמסתי פריטים חדשים בארון ובכל זאת החלטתי להשאיר את הפוסט ההוא שכתבתי אז בלילה שקט ומהוסס מול ירח חיוור.

בתולי ככל שיהיה הוא מרגיש לי חי ובועט, מזכיר לי את המקום ההוא, את האישה-אמא שהייתי, את הזמן...

אני מקדישה את המילים שבו אל כל המתחילות באשר הן שם, מאחלת לכולן להתחיל לפסוע.. ללכת.. להשיג יעדים ומטרות.

IT  IS JUST  A RIDE.. תהנו מהנוף :)

אחרי הכל... מי אני?!

מכורת יופי אמיתית, אוהבת קניות ואספנית כמעט כפייתית.

אני מאמינה שאלוקים ברא יופי בעולם כדי שנשתמש בו, שנלמד ממנו מהי יצירתיות ואהבה.

יופי, מבחינתי, הוא כל דבר שעושה לנו טוב.

מוזיקה, איפור, בגדים, ספר טוב.. משאירה את זה פתוח לדמיונכן, כל אחת ומה שעושה לה טוב בפנים.

את יפה כשטוב לך, וטוב לך (מאוד!) כשאת יפה.

מה מחכן לכן כאן בהמשך?

בתור חובבת כתיבה מושבעת, יהיה כאן הרבה מלל מן הסתם... 

אני אחלוק איתכן מה מכילה שידת האיפור שלי,

קצת אופנה.. קצת שיער.. קצת טיפוח..

והממממממון דברים יפים!

בהצלחה לכולנו..

נשיקות, הדס.